סיפורים שקרו אצלנו
להציל משפחה שלמה – סיפורו של עקיבא
לעמוד בגאווה תחת החופה – סיפורו של יוסי
להפוך ממקבל לנותן – סיפורו של דוד
לבחור בעולם האמיתי – סיפורו של יוחאי
מכשלון מוחלט להצלחה – סיפורו של יחיאל
סיפורו של עקיבא
עקיבא בן השמונה לא הצליח להשתלב בכיתתו. דיסלקציה והפרעות קשב וריכוז היוו מחסום משמעותי להתקדמותו, ומסתבר שהן השליכו גם מעבר לחייו שלו. הפגיעה חלחלה גם אל משפחתו, ובעיקר הקשתה על הוריו. עקיבא היה בנם השלישי מתוך שישה, וההתמודדות היומיומית עם בעיותיו לא היתה פשוטה עבורם. הקשיים יצרו אצלם חוסר הבנה, מתח ותסכול, והעכירו את היחסים ביניהם.
לעמוד בגאווה מתחת לחופה
סיפורו של יוסי
אחד הסיפורים המרגשים במחוזות "אחיה", הוא סיפור החתונה הבלתי נשכחת בה ביקר הרב גומבו – מייסד הארגון. להפתעתו של הרב, רגע לפני כניסת החתן לחופה, הוא הבחין שזה מסמן לו להתקרב אליו. הרב גומבו פסע לעבר החתן וכשהגיע אליו, הצעיר פרץ בבכי.
סיפורו של דוד
באחד הימים נכנס למשרדי 'אחיה' בחור צעיר עם אחיו, ילד כבן 7. הוא שלח חיוך רחב אל הרב גולד שישב מעבר לשולחן, בעת שהציג בפניו את אחיו ארי וביקש לרשום אותו לתכנית טיפול ב'אחיה'. בעודו רושם את הפרטים, הרים הרב גולד את עיניו ושאל את הצעיר מדוע כתושב רחובות פנה דווקא לארגון 'אחיה' ולא למרכז טיפולי שקרוב למקום מגוריו.
סיפורו של יוחאי
יוחאי, ילד חכם ומוכשר בכיתות הגבוהות של תלמוד התורה, היה מגיע למרכז הלמידה של 'אחיה' במשך תקופה ארוכה. פעמיים בשבוע היה מגיע, בנסיעה של שעה וחצי לכל כיוון, בעקביות חסרת פשרות. רקע לא קל עמד מאחורי יוחאי. בבית בו גדל היתה האמא דתיה וחדורת אמונה, והאב חילוני לחלוטין. יוחאי היה קרוע בין שני העולמות, לא קל היה לו להכריע להיכן הוא שייך.
סיפורו של יחיאל
"חשוב לי להוסיף רק עוד דבר אחד – אתם המוצא האחרון שלנו." על אף הטון העצור בו נאמרו הדברים, ניתן היה לחוש בעוצמת ההחלטיות המנשבת בהם.
שקט השתרר בחדר, ורק זמזומו המונוטוני של המזגן הפר את הדממה. הם צודקים, ההורים, חשב הרב ויינגרטן לעצמו. אם גם אנו נסרב לקחת את הפרוייקט הזה על עצמנו – גורלו של בנם ייחרץ. שום ילד אינו מסוגל להישאר לאורך זמן במסגרת לימודית בה אינו מצליח מאומה. בשלב זה או אחר, ינשור העלה אל הקרקע, ומי יודע להיכן יגיע?
צרור דפיקות ילדותיות על דלת חדר המורים, תפסו את הרב יהודה כגן באמצע כוס הקפה שלו. "הרב'ה, האב-בית קורא לך דחוף!" פרצופו העליז בדרך כלל של יאיר כץ היה מזועזע. "הוא אמר שאתה חייב לבוא!".
הרב כגן מיהר לפנות אל המסדרון. מוזר, מה אחראי התחזוקה של ה'חיידר' עשוי לרצות ממנו? ומדוע שלח תלמיד? ההתגודדות סביב חדר התחזוקה אותתה לו שככל הנראה ארע מאורע חריג. באמצע מעגל הילדים עמד האחראי, כשהוא סמוק ומתנשם, אוחז בזרועותיו של אשר, מתלמידי כיתתו.
"סליחה, כבוד הרב", כשהבחין בו, הרפה אב הבית מאשר. "זה היה פשוט מסוכן, התלמיד הזה שלך כמעט פגע פה בכמה ילדים עם המקדחה שלי. הייתי חייב לתפוס אותו".
